מה זה וכיצד מטפלים בהם?
רגע לפני שניגע בהבדלים בין טיקים רגילים שהם לרוב זמניים וחולפים, לבין טיקים שמתלווים לתסמונת טורט, אותה הפרעה מאוד לא שכיחה אשר סובלים ממנה כ-0.05% מכלל האוכלוסיה, עלינו להבין מהם בכלל אותם טיקים? למה טיקים אצל ילדים הם תופעה נפוצה? ואיך מנהלים שגרת חיים התופעה.
מהם טיקים?
טיקים הם תנועות מהירות והתכווצויות לא רצוניות של קבוצות שרירים בגוף, כך למשל: העיניים, הפנים, הצוואר, הידיים וחלקי גוף אחרים באופן חזרתי ובלתי רצוני והופכות את חייהם של הסובלים מהן לסיוט. הם מופיעים לרוב לראשונה לפני גיל 21 ולאחר מכן באים והולכים. השליטה בהם קיימת אך מינימלית, וההתאפקות מביצוע עלולה להוביל לגל של התגברות התנועות. התופעה פוגעת במיוחד בילדים ובבני נוער ולפי מחקרים, היא שכיחה יותר אצל הבנים – פי שלושה יותר לעומת הבנות – ומחמירה במצבי מתח, לחץ והתרגשות. הטיקים נוטים לעבור משריר אחד לאחר והם משנים צורה, מיקום, עוצמה ותדירות מעת לעת. לתופעת טיקים אצל ילדים יש 2 צורות הופעה עיקריות:
טיקים תנועתיים או מוטוריים – מופיעים בכל קבוצת שרירים בגוף, אך לרוב כוללים את שרירי הפנים ומתבטאים בתנועות גוף, כמו:
• מצמוץ עיניים
• תנועה של הפה
• הרמת או משיכת כתפיים
• רקיעות רגליים
• עווית בפנים
• תזוזות של הראש
טיקים קוליים או ווקליים – טיקים אשר מערבים את מיתרי הקול ובאים לידי ביטוי בהשמעת קולות מוזרים מסוגים שונים, כמו:
• כחכוח בגרון
• אנחה
• רחרוח
• שעול נבחני
• נהמה
• יריקות
טיקים אצל ילדים - איך התופעה באה לידי ביטוי?
המקור לתופעת טיקים אצל ילדים אינו ידוע בבירור אך כן ידוע כי מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים. הגורם המרכזי הינו נוירולוגי ונעוץ בשיבוש בפעילות הדופמין, הורמון עצבי ביו־כימי במוח, והוא אשר גורם לתנועות הללו. מחקרים מעידים על נטייה תורשתית לטיקים והתופעה עלולה להופיע אצל ילדים ומבוגרים כאחד אשר סובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות או אצל הסובלים מהפרעה אובססיבית־כפייתית. התופעה שכיחה יותר גם בקרב ילדים בעלי פיגור או אוטיזם ואצל מי שסבלו מחבלה או מפגיעה מוחית. בנוסף, גם נטילת תרופות מסוימות עלולה לעורר טיקים חבויים, וכיום נבדק הקשר בינם לבין בעיה במערכת החיסונית שהשפיעה על מערכת העצבים המרכזית. עוד ידוע כי עייפות, לחץ וחרדה מגבירים הופעת טיקים בחלק גדול מהילדים, בעוד שעלייה בריכוז ורגיעה מפחיתות את הופעתם.
טיקים אצל ילדים יתפתחו בשלב כזה או אחר של ילדותם בגילאי 5-10, אז התופעה מופיעה לראשונה. מדובר בכ-15% מכלל הילדים, רובם מהמגדר הזכרי. ברוב המקרים מדובר בהפרעת טיקים חולפת (Transient tic disorder), שהיא הפרעת התנועה השכיחה ביותר בילדים ואשר נמשכת חודשים ספורים בלבד (עד 4 חודשים).
כמו שכבר הבנתם טיקים לא בהכרח קשורים לתסמונת טורט וכמו שהם מופיעים בגיל ילדות צעיר כך הם גם יכולים לחלוף מעצמם, אך יחד עם זאת טיקים כן יכולים להופיע בשילוב עם הפרעות התפתחות ועם תסמונות אחרות לדוגמת: הפרעות קשב וריכוז או אוטיזם. לעיתים ניתן לראות בילדים שסובלים מטיקים גם שכיחות יתר של קשיים רגשיים או של מחשבות כפייתיות.
הופעת הטיקים עלולה להיות מושפעת ממצבים רגשיים: הם יכולים להחמיר במצבי מתח וחרדה ואף בזמן של מחלה או של עייפות קיצונית.
טיקים אצל ילדים - דרכי טיפול
לא תמיד חייבים לטפל בטיקים, כיוון שלפעמים מדובר בעיוותים חלשים שלא מפריעים לסובל מהם בתפקוד היומיומי ורוב הילדים מתפקדים היטב בחיי היום יום בסביבתם האישית – בבית ובבית הספר, מכאן שהחלטה על טיפול תלויה במידת החומרה הקלינית. במקרים רבים, כשהטיקים מופיעים בידיים וברגליים, עשויה פעילות גופנית להקל על התדירות ועל החומרה של התופעה. לעיתים ובעיקר אם לתופעה נלווים קשיים רגשיים, נזקק המטופל לתמיכה פסיכולוגית להקלת ההתמודדות עם מצבו ובעיקר עם תגובות הסביבה, הנוטה לקבל את התופעה בעוינות. גם הורים לילדים הסובלים מהתופעה צריכים לקבל הדרכה ולזכור עובדה חשובה – ביקורת ועונשים על טיקים עלולים להזיק.
תסמונת טורט – מהי וכיצד מאבחנים אותה
תסמונת טורט הינה הפרעת טיקים רבים ומורכבים (תנועתיים וקוליים) – עם לא פחות משני טיקים תנועתיים ולפחות טיק קולי אחד בזמן כלשהו במהלך הופעת ההפרעה, אם כי לא בהכרח בו בזמן. טיקים אצל ילדים מופיעים פעמים רבות ביום, כמעט בכל יום או לסירוגין, במשך תקופה של יותר משנה, כאשר במהלך פרק זמן זה אין תקופה של יותר משלושה חודשים רציפים ללא טיקים. ההפרעה מופיעה לפני גיל 18, התסמינים הראשונים מופיעים סביב גילאי 5-10, ואינה נגרמת מהשפעה ישירה של חומרים או ממצב רפואי כללי. המופע הראשון של טיקים אלו הוא בדרך כלל באזור הפנים, הצוואר או הזרועות. מאפיין שכיח נוסף הוא התנהגות כפייתית (אובססיבית) ולעיתים גם הפרעת קשב וריכוז.
כיוון שאין בדיקת מעבדה או הדמיה לזיהוי ואבחון תסמונת טורט, מכאן שהאבחנה נעשית באמצעות היוועצות ברופא מוסמך על בסיס קליני בלבד אשר נשען על תשאול רפואי מלא של התסמינים מהם סובל החולה. עוד עורכים לחולה בדיקה גופנית והערכה התנהגותית להערכת מצבו הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. לעיתים רחוקות עורכים בדיקות דם, EEG או MRI לשלילה של מחלות אחרות שהן עשויות להוות הגורם לתסמינים.
