הפרעת קשב וריכוז הינה בעיה ביולוגית-גנטית. הטיפול התרופתי בהפרעה זו קיים למעלה מ-50 שנה. דורות שלמים של אנשים מוצלחים "גדלו על התרופות" והטיפול הווה גורם משמעותי להצלחתם בחיים. ככל שילד המתקשה בשל הפרעת קשב וריכוז מקבל טיפול מוקדם יותר, כך סיכויו להצליח בלימודים, למנוע הפרעות רגשיות ודימוי עצמי נמוך ולהבטיח הצלחה חברתית הולכים ועולים.
מחקרים רפואיים רחבי היקף והניסיון הקליני של עשרות שנים מלמדים כי עבור רוב הילדים עם הפרעת קשב וריכוז, שילוב של טיפול תרופתי עם תמיכה רגשית או אקדמית (לפי הצורך) מהווה הגישה היעילה ביותר. עם זאת, הטיפול התרופתי חייב להיות המרכיב העיקרי עבור רוב הילדים עם הפרעת קשב ויריכוז ברמה כזו שמנמיכה את הפוטנציאל הלימודי ו/או גורמת לבעיות רגשיות או חברתיות.
התרופות הקיימות מתחלקות לשתי קבוצות: מעוררות (סטימולאנטיים) ותרופות שבמקור נועדו לטיפול בדיכאון אך התגלו כיעילות לשיפר הריכוז:
1.סטימולאנטים: הנפוצה ביותר והיחידה בסל הבריאות הינה מתילפנידט . חומר זה הוא המרכיב של ריטלין וקונצרטה. טווח ההשפעה של הצורות השנונות נע בין 4 ל- 12 שעות. קיימת בחו"ל תרופה מעוררת נוספת המורכבת משילוב של אמפטמינים ונקראת אדראל (Adderall).
2.אטומוקסטין (סטרטרה – Strattera). תרופה זו פותחה במקור כנוגדת דיכאון אך התגלתה כיעילה יותר לשיפור הקשב והריכוז. אינה כלולה בסל הבריאות הישראלי.
הרוב המכריע של הילדים מגיב היטב למתילפנידט (ריטלין, קונצרטה). לפעמים, כאשר יעילות התרופה אינה מספקת או שמא ישנן תופעות לוואי משמעותיות, עובירם לאדראל או על סטרטרה, אם כי צריך לרכוש אותן ביבוא אישי ומחירן גבוה מאד בישראל.
הטיפול התרופתי הינו בטוח . תופעות הלוואי הינן מינימאליות וסבילות ובמיוחד הפיכות: התופעה השכיחה ביותר הינה ירידה בתאבון במהלך שעות ההשפעה, במיוחד עם ריטלין וקונצרטה. אולם, בד"כ התאבון מתגבר בסוף ההשפעה ולרוב לא נצפית ירידה במשקל. תופעות אחרות כוללות: טיקים (עוויתות) אשר מופיעים בעיקר אצל ילדים עם נטייה לכך ולרוב אינם מהווים עילה להפסיק את הטיפול, וכאבי בטן וראש קלים והפיכים.
ישנן שתי תופעות בגינן יש לריטלין "שם רע" ולא מוצדק:
1.לפעמים, הילד נראה אפאתי או "בלי שמחת חיים". תופעה זו אינה מסוכנת ונובעת מעודף ריכוז. שינוי קל במינון התרופה פותר את התופעה.
2.הסימפטום העיקרי האחראי ההתנגדות הנפוצה (והלא מוצדקת) לטיפול במתילפנידט הינו ה"ריבאונד". מדובר על פרק זמן של שעה או שעות ספורות אחרי תום השפעת התרופה בו הילד נהיה "עצבני" ואף "היפראקטיבי". תופעה זו חולפת לרוב תוך שבועות. היא מתרחשת בעיקר אצל ילדים היפראקטיביים או אימפולסיביים מאד אשר עם שיפור הריכוז בכיתה בתחילת הטיפול התרופתי והוצאת פחות אנרגיה מקודם, מוצים את אותה האנרגיה אחרי הצהריים או בערב עם תום השפעת התרופה. כאמור, תופעה זו הינה בדרך כלל זמנית ואם ההורים מודעים לה, הנכונות להמתין ולאפשר לילד להסתגל למצב החדש הולכת ועולה.
המלצתי החמה היא לא לדחות לסף את הטיפול התרופתי על סמך כתבות באינטרנט, שמועות או פרסומים לא רפואיים. יש להתייעץ עם מומחה להפרעת קשב וריכוז ולקבל ממנו/ה את מלוא ההסברים על הצורך, היתרונות והבטיחות של הטיפול התרופתי.